גזר דין בתיק פ"ל 3768-12-11

הנאשם הודה והורשע בעבירות חמורות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, כמפורט בכתב האישום והכרעת הדין.

על פי עובדות כתב האישום שבפני , הנאשם נהג ברכב בשתי הזדמנויות שונות, כאשר הוא פסול ביודעין מנהיגה וללא רישיונות תקפים.

הנאשם נעצר בגין עבירות אלה, אך שוחרר למעצר בית מלא בשלב הראשון וחלקי בהמשך.

לאחר מתן הכרעת הדין ולאור עמדתה של המאשימה לעונש הכולל רכיב של מאסר בפועל, ביקש ב"כ הנאשם כי יישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן.

שני תסקירים ניתנו בעניינו של הנאשם, שכן שירות המבחן ביקש ארכה להשלמת התסקיר, נוכח גילו של הנאשם וקשיים שהיו לו בהגעה לראיונות בשירות המבחן.

התסקיר המסכם ניתן ביום 5.6.12 וביום 5.7.12, טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתר לעונש של שנת מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 4 שנות פסילה לפחות, הפעלת עונשי פסילה מותנית,  פסילה על תנאי וקנס כספי, היה ולא יוטל מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה התייחס לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ולסיכון הממשי לציבור עוברי הדרך שהן מגלמות בחובן.

ב"כ המאשימה טענה כי אך בנס לא הסתיימו האירועים נשוא כתבי האישום, בתוצאות חמורות של אבדות בנפש וכי העונש ההולם למי שנהג בזמן פסילה, הנו מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם, מצידו, ביקש שבית המשפט ייתן משקל ממשי לתסקירי שירות המבחן, שסקרו את נסיבות חייו של הנאשם, גילו של הנאשם, הודייתו המיידית, נטילת האחריות והחרטה הכנה שהביע.

ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט יציב את ההליך השיקומי לנגד עיניו, יימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל ויאמץ את המלצת שירות המבחן בנוגע לביצוע צו של"צ בהיקף של 300 שעות.

הנאשם עצמו הביע חרטה וצער בפני בית המשפט וביקש שבית המשפט יאמץ המלצת שירות המבחן, על מנת שלא ימצא עצמו הנאשם מתגורר ברחוב.

נוכח חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, צודקת המאשימה בעתירתה לעונש של מאסר בפועל, שכן בית המשפט העליון קובע בפסיקה עקבית כי העונש הראוי לנאשם שנהג בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ולא ניתן להסתפק בעונש של פסילה בלבד.

ב רע"פ 2221/11 אקסלרוד נגד מדינת ישראל , אמר כבוד הש' רובינשטיין:

" נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (( רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן (לא פורסם) - השופט לוי).

נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש. בהקשר דומה נזדמן לי לציין ( רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) שציטט בית המשפט המחוזי:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

עם זאת, בית המשפט אינו יכול להתעלם מנסיבות חייו של הנאשם, כעולה מתסקירי שירות המבחן, טיעוני ב"כ הנאשם והנאשם.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 19.12.11, בתיק המעצר בעניינו של הנאשם, נראה כי תהפוכות החיים, בדגש על מצבו המשפחתי והכלכלי, הביאו למצב בו הוא נמצא היום.